משא ומתן בין־תרבותי: מה נחשב מוסכם
התשובה הקצרה
רוב הבעיות במשא ומתן בין־תרבותי אינן תרגום. הן פער בין מה שנאמר לבין מה שנחשב מוסכם. פגישה שבה שני הצדדים יצאו בתחושה טובה יכולה להסתיים בשתי הבנות שונות לגמרי, וההבדל מתגלה רק כשצריך לפעול.
הפער אינו בשפה
כששני הצדדים מדברים אנגלית עסקית, הבעיה אינה אוצר מילים. הבעיה היא מה כל צד מניח לגבי המשמעות של מה שנאמר. "נבדוק ונראה" יכול להיות התחייבות לבדוק, או דרך מנומסת לומר לא. המאזין שומע את מה שהוא מצפה לשמוע.
הפער הזה יקר מפני שהוא אינו מורגש בזמן אמת. שני הצדדים מחייכים, מסכמים לכאורה, ולפעמים לוחצים ידיים — ואחר כך אחד מהם מגלה שהמועד לא סוכם, הכמות לא אושרה, והמחיר היה בגדר הצעה.
לכן הכלל הראשון במשא ומתן בין־תרבותי אינו ללמוד את התרבות האחרת אלא להקטין את מקום הפרשנות. ככל שפחות דברים נשארים בעל פה, כך קטן הפער בין שתי התפיסות.
שלושה דברים שמתפרשים שגוי
הראשון הוא שתיקה. במפגש אחד שתיקה היא חוסר נוחות שממהרים למלא, ובאחר היא דרך מכובדת לחשוב או לא להסכים. מי שממלא את השתיקה בהנחה שהוא עונה, לפעמים מוותר על משהו בלי שהתבקש.
השני הוא סירוב עקיף. במפגשים שבהם העימות נחשב פוגעני, "יש קושי" אינו בעיה טכנית אלא סירוב. מי שמתייחס אליו כאל בעיה טכנית מציע פתרונות לבעיה שלא קיימת, ובכך מחמיץ את הסירוב ומאריך את המו"מ בלי סיבה.
השלישי הוא מחיר הפתיחה. במקומות שבהם המחיר הראשון הוא נקודת פתיחה, ההנחה הראשונה היא חלק מהמהלך ולא ויתור. מי שמפרש אותה כויתור מגלה שהוא שילם על משהו שהיה אמור להיות בחינם; מי שמסרב להניח מראש נראה קשוח אבל מפסיד את המהלך.
איך מנסחים כדי שלא יהיה מקום לפרשנות
הכלי היחיד שבאמת עובד הוא סיכום בכתב שנשלח בתום כל שיחה, ולא רק בסוף המשא ומתן. הסיכום קצר, ממוספר, ומכיל רק מה שסוכם — לא מה שנאמר. הוא נשלח לשני הכיוונים ומבקש אישור או תיקון.
ניסוח טוב נשען על פעלים ומספרים ולא על כוונות. במקום "סיכמנו על מחיר טוב יותר" כותבים את המחיר, את הכמות שהוא חל עליה, ואת התוקף שלו. במקום "אספקה מהירה" כותבים תאריך. כל מספר שנשאר מחוץ לסיכום חוזר לדיון.
והחלק השני, שלא פחות חשוב: לשאול בסוף כל פגישה מה הצד השני הבין. לא "האם זה ברור" — זו שאלה שהתשובה היחידה לה היא כן — אלא "מה לדעתכם סיכמנו". הפער בין שתי התשובות הוא המפה של מה שצריך לסגור.
מה עושים עם פער בכושר החלטה
בהרבה מפגשים האדם שמולכם אינו האדם שמחליט. זו אינה בעיה כשלעצמה, אבל היא הופכת לבעיה כשמגלים אותה אחרי שסוכם. לכן אחת השאלות הראשונות בפגישה היא מי חותם, ומה נדרש כדי שההחלטה תעבור.
שאלה שנייה צמודה לה: מה קורה בין הסיכום לבין החתימה. בחלק מהמקרים הסיכום עובר לאישור פנימי שיכול לשנות אותו, ולכן סיכום שאינו כולל את שלב האישור חוזר נקי. ציון השלב הזה מראש הופך את ההמתנה לחלק מהתוכנית במקום להפתעה.
הכלל האחרון הוא זה: אל תסתמכו על יחסים במקום על מסמך, ואל תסתמכו על מסמך במקום על יחסים. המו"מ הטוב ביותר מחזיק את שניהם — שיחה שנעימה לנהל, ומסמך שאפשר לפעול לפיו כשהשיחה נגמרת.
סדר היום של הפגישה
פגישה בלי סדר יום מייצרת שיחה נעימה ולא החלטה. סדר יום קצר עם שלושה נושאים — מפרט, כמויות, ותיעוד — מאפשר לסיים כל נושא בהחלטה, ובסוף הפגישה יש מה לסכם.
את סדר היום כדאי לשלוח לפני הפגישה ולא להקריא אותה בתחילתה. שליחה מראש מאפשרת לצד השני להגיע עם תשובות, וההבדל בין פגישה שמתחילה בתשובות לפגישה שמתחילה בשאלות הוא הבדל של שבועות.
מה עושים כשיש תקלה
הרגע שבו נמדד מו"מ אינו הרגע שבו נחתם, אלא הרגע שבו מתגלה תקלה. שם מתברר אם הסיכום היה אמיתי, ואם יש מי שאחראי. לכן כדאי להגדיר מראש מי מדבר עם מי כשמשהו משתבש.
הגדרה טובה כוללת שם, ערוץ וזמן תגובה. היא לא נועדה להעניש אלא למנוע את המצב שבו שני הצדדים מחכים שאחד ירים טלפון, ובזמן הזה המשלוח עומד. זה גם מה שהופך יחסים טובים למנגנון ולא לתחושה.
דירוג פנימי של אפקטיביות בכלים; אינו מדידת שוק.
דירוג פנימי של אפקטיביות בכלים; אינו מדידת שוק.
נוהל מו"מ פנימי; ראו [Fisher, 2011].
שאלות נפוצות
האם צריך מתורגמן בכל פגישה?
לא בהכרח. מתורגמן נדרש כשהדיוק המשפטי קריטי, לא כשהשפה משותפת. מה שנדרש תמיד הוא סיכום בכתב בשפה ששני הצדדים קוראים היטב, ולא בשפה שבה ניהלתם.
מה עושים כשהצד השני לא מאשר את הסיכום?
מבקשים תיקון בכתב ולא הבהרה בעל פה. אי־אישור הוא מידע: הוא אומר שסיכמתם משהו שלא היה מוסכם, וכדאי לגלות את זה לפני הייצור ולא אחריו.
אפשר לדרוש חוזה באנגלית?
אפשר, אבל לא כדאי להסתפק בכך. חוזה בשפה אחת מונע ויכוח על נוסח, לא על משמעות. אם שני הצדדים חותמים על נוסח בשתי שפות, צריך לקבוע איזו גרסה גוברת.
מה עושים עם עיכוב שנגרם מאישור פנימי?
מכניסים אותו ללוח הזמנים מראש. אם ידוע שנדרש אישור, הוא נכנס כתאריך ולא כאי־ודאות, וזמן ההשלמה שנמסר ללקוחות שלכם כבר כולל אותו.
כדאי ללחוץ בסוף הפגישה?
לחץ בסוף פגישה מייצר הסכמה שנראית טוב יותר ממה שהיא. אם צריך להחליט, עדיף לקבוע מה חסר ומי מספק אותו ומתי — וזה לרוב מה שמזיז עסקאות באמת.
מקורות והפניות
על פי הערך «Negotiation» בוויקיפדיה.
Fisher, R., Ury, W. & Patton, B. Getting to Yes: Negotiating Agreement Without Giving In. 3rd ed., Penguin, 2011. — [Fisher, 2011]
Hofstede, G., Hofstede, G. J. & Minkov, M. Cultures and Organizations: Software of the Mind. 3rd ed., McGraw-Hill, 2010. — [Hofstede, 2010]
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.