אינסטגרם לעסקים: מה באמת מזיז קונה

התשובה הקצרה

אינסטגרם אינה במה לתמונות יפות בלבד, ובשנים האחרונות גם אינה במה למספרי עוקבים. מה שמזיז תוכן הוא פעולה: שמירה ושיתוף פרטי. לקונה ישראלי זה משנה את סוג התוכן שכדאי לפרסם, ואת מה שכדאי שיהיה באתר שאליו התוכן מוביל.

הפיד מדרג לפי כוונה, לא לפי פופולריות

האלגוריתם של הרשת אינו שוקל לחיצות כמו שהוא שוקל פעולות שמעידות על כוונה: שמירה, שיתוף בהודעה פרטית, צפייה עד הסוף, כניסה לפרופיל. מכאן נובע מסקנה פשוטה: תוכן שנשמר הוא תוכן שיש בו משהו שצריך לחזור אליו. תמונה יפה אינה כזאת; השוואה בין שני דגמים כן.

גם החיפוש הפנימי השתנה. מי שמחפש ספק מחפש לפי מילים בשם הפרופיל ובפתיחת הכיתוב, ולא לפי מספר תגיות. פרופיל שנקרא בשם הקטגוריה מוצא את מי שמחפש את הקטגוריה; פרופיל שנקרא בשם מותג חופשי מוצא רק את מי שכבר מכיר אותו.

לעסק ישראלי שיש לו גם אתר, החלוקה הזאת נוחה. הרשת מביאה את התנועה הראשונה, והאתר עונה על השאלות שהרשת לא נועדה להן: תעודות, תקנים, אישורים, מחירון מלא. מי שמנסה להסביר תקן בסרטון שלושים שניות מגלה שהצופה עוזב באמצע.

תוכן שנשמר הוא תוכן שיש בו מספר

שלושה סוגי תוכן נשמרים שוב ושוב בקטגוריה הזאת. הראשון: מספר בודד וברור — הכמות המינימלית, זמן הייצור, מספר הדגמים בקטלוג. השני: השוואה בשתי עמודות — מה משתנה בין דגם בסיסי לדגם מורחב. השלישי: תיעוד ייצור קצר — קו פעיל, תחנת בדיקה, אצווה מסומנת.

המשותף לשלושתם אינו אסתטי. שלושתם נותנים לקורא משהו שהוא יכול להעביר הלאה, למנהל או לבעל העסק, בלי לחזור ולצפות שוב. זו הסיבה שהם נשמרים, וזו גם הסיבה שהם מביאים פניות ולא רק צפיות.

לעומתם, תוכן שמציג אווירה בלי נתון מייצר לחיצות ואינו מייצר שיחות. אפשר לפרסם אותו, אבל אסור לבנות עליו תחזית. הדרך לבדוק מה עובד פשוטה: לראות מה נשמר לאורך חודש, ולא מה צבר לחיצות בשבוע.

מהשמירה לשיחה: מי מחזיק את הליד

הפער הגדול בקטגוריה הזאת אינו בתוכן אלא במעבר. מי ששמר פוסט מתעניין, אבל הוא לא ישאיר פרטים בתיבת התגובות. המעבר צריך להיות לערוץ שאפשר לחזור אליו: הודעה פרטית ואחריה שיחה כתובה, עם מספר דגם וכמות. בלי המעבר הזה נשארת תנועה בלי פניות.

כדאי לקבוע מראש מי עונה, ובאיזו שעה. פנייה שמגיעה בערב ונענית כעבור שלושה ימים כבר איבדה את הרגע שבו הקונה היה פנוי. גם נוסח התשובה הראשונה צריך להיות קבוע: מה זמין, מה זמן הייצור, ומה הצעד הבא — בלי הבטחת מחיר לפני שהכמות ידועה.

ובצד האתר, העמוד שאליו התוכן מוביל צריך לענות על מה שהרשת לא ענתה: אישור התקן, תיעוד הבדיקה, ומי מחזיק בתבנית. קונה שמגיע מהרשת ומגלה עמוד עם תמונות בלבד חוזר לרשת, ומשם למתחרה. המעבר מפוסט להזמנה מפרט את הרצף הזה, ואיתור ספקים בלינקדאין מטפל בצד השני של אותה תנועה.

קצב פרסום שמחזיק שנה, לא חודש

השאלה הנפוצה אינה מה לפרסם אלא כמה. התשובה המעשית היא פחות ממה שמקובל לחשוב: פוסט אחד בשבוע שמשיב על שאלת רכש אמיתית מחזיק שנה; חמישה פוסטים בשבוע של תוכן כללי מתרוקנים אחרי חודשיים. הסיבה אינה יצירתיות אלא מלאי השאלות הזמין.

המלאי הזה קיים בכל עסק: כל פנייה שנענתה היא נושא. שאלה על כמות מינימלית, על משך ייצור, על אריזה לגודל מדף, על הבדל בין שני דגמים — כל אחת מהן היא פוסט אחד, וכל אחת מהן נשאלת שוב על ידי לקוח אחר. הרשימה נבנית מהשיחות, לא מלוח שנה.

כדאי גם להחליט מה לא מפרסמים. הבטחות על מועדי אספקה, השוואות למתחרה בשמו, ותמונות של מוצר שאינו בשל — שלושתם יוצרים פנייה שאי אפשר לספק. תוכן שמביא פניות שאין להן מענה אינו הישג שיווקי, הוא עומס.

ולבסוף, כדאי למדוד פעם בחודש ולא פעם בשבוע. שמירות, שיתופים פרטיים ומספר השיחות שנפתחו. אם השיחות לא זזות בזמן שהצפיות עולות, הבעיה נמצאת בעמוד שאליו התוכן מוביל ולא בתוכן עצמו.

שלוש טעויות שחוזרות בכל חשבון חדש

הראשונה: לפרסם מוצר בלי הקשר שימוש. תמונת מכשיר על רקע לבן אינה אומרת לקונה למי הוא מתאים, ומי שלא מזהה את עצמו אינו שומר. משפט אחד על השימוש — נסיעה, שגרה, זוגיות — מספיק כדי שהצופה יזהה את עצמו.

השנייה: לכתוב לכולם. תוכן שפונה גם לקמעונאי, גם ליבואן וגם ללקוח קצה נשמע כללי מדי לשלושתם. עדיף לבחור קהל אחד לכל רבעון ולכתוב לו, מפני שהפנייה הנכונה שווה יותר מכל התפוצה הרחבה.

השלישית: להשאיר את השיחה ברשת. מי שמתעניין ושואל בתגובות אינו לקוח עד שיש ערוץ כתוב. המעבר הזה צריך להיות מוכן מראש — קישור בעמוד, מספר בוואטסאפ, ונוסח תשובה קבוע — ולא להיות המצאה של הרגע.

שלוש הטעויות האלה חוזרות גם אצל עסקים ותיקים, מפני שהן נוגעות לנוחות ולא ליכולת. קל לפרסם תמונה, קשה לבחור קהל; קל לענות בתגובה, קשה להעביר לשיחה. ההבדל בין חשבון שמביא פניות לחשבון שנשאר יפה נמצא בדיוק שם.

יש גם תיקון קטן שמחזיק לאורך זמן: לקבוע לכל פוסט מה השאלה שהוא עונה עליה, ולכתוב אותה בשורה אחת לפני שמצלמים. פוסט שאין לו שאלה אינו פוסט שיווקי, הוא רישום יומי. הנוהג הזה גם מקל על מי שמנהל את החשבון: הוא יודע מה חסר, ולא מחפש השראה בכל בוקר מחדש. ומי שמנהל חשבון לבד, בלי צוות, מגלה שעשר דקות תכנון חוסכות שעה של צילום מיותר.

מה עושים עם תוכן שכבר פורסם

רוב החשבונות אינם חסרים תוכן חדש, הם חסרים סדר בתוכן שקיים. פוסט מלפני חצי שנה שעונה על שאלת כמות מינימלית נשאר נכון, אבל אף אחד לא רואה אותו מפני שהפיד שכח. הדרך הזולה ביותר להחזיר אותו היא לפרסם אותו מחדש בעטיפה אחרת: תמונה אחרת, פתיחה אחרת, ואותה תשובה.

זה עובד מפני שהקהל גדל. מי שעוקב היום לא היה שם לפני חצי שנה, והתשובה שנכונה אז נכונה גם עכשיו. אין בכך רמייה; יש בכך ניהול מלאי. עסק שמנהל עשרים תשובות טובות יכול להחזיק שנה שלמה בלי לייצר תוכן חדש בכל שבוע.

וכדאי לשמור את התוכן הזה במקום אחד, לא רק בטלפון. קובץ אחד עם עשרים התשובות, מסודר לפי שאלה, הופך את הפרסום מעבודה יומיומית למשימה חודשית. זה גם מה שמאפשר להעביר את החשבון לאדם אחר בלי לאבד את מה שנבנה.

הכלל היחיד: לא לפרסם מחדש תשובה שכבר אינה נכונה. כמות מינימלית, זמן ייצור ותעודות משתנים, ופרסום מספר ישן יוצר פנייה שמתנהלת סביב תיקון. בדיקה של דקה לפני פרסום חוזר שווה יותר מכל עריכה.

סוגי תוכן לפי סבירות שמירה בקטגוריית ציוד

דירוג פנימי של ארבעה סוגי תוכן, לא מדד סטטיסטי.

השוואה בין שני דגמים100
מספר בודד וברור91
תיעוד קו ייצור78
תמונת אווירה29

דירוג פנימי של ארבעה סוגי תוכן, לא מדד סטטיסטי.

ניתוח תוכן פנימי; ראו [Kotler et al., 2017].

שאלות נפוצות

האם עדיין צריך תגיות?

כן, אבל בתור סיווג ולא בתור מנוע תפוצה. החיפוש הפנימי וההמלצות נשענים יותר על המילים בשם הפרופיל ובפתיחת הכיתוב. מספר גדול של תגיות אינו מפצה על תיאור לא מדויק.

מה עדיף לפרסם — מוצר או תהליך?

תהליך. תיעוד קו פעיל ותחנת בדיקה נשמר יותר מתמונת מוצר, מפני שהוא עונה על השאלה שהקונה באמת שואל: האם זה מפעל. תמונת מוצר עונה על שאלה שהקונה כבר פתר.

כמה פעמים בשבוע לפרסם?

פחות ממה שנהוג לחשוב. פוסט אחד בשבוע שעונה על שאלת רכש אמיתית שווה יותר מחמישה פוסטים כלליים. העקביות נבנית מרשימת שאלות שמגיעה מלקוחות, לא מלוח שנה.

איך מודדים אם זה עבד?

לא לפי עוקבים. לפי שמירות, שיתופים פרטיים ומספר הפניות שנפתחו בשיחה כתובה. אם מספר הפניות לא זז, התוכן אולי נראה טוב אבל אינו עונה על שאלה שיש לה המשך.

מה חייב להיות בעמוד שאליו מוביל הפוסט?

אישור תקן, תיעוד בדיקה, מידות ואריזה, ומי מחזיק בתבנית. אלה ארבע השאלות שהרשת לא עונה עליהן, ובלעדיהן הקונה ממשיך לחפש.

מקורות והפניות

על פי הערך «Social media marketing» בוויקיפדיה.

על פי הערך «Content marketing» בוויקיפדיה.

Kotler, P., Kartajaya, H. and Setiawan, I. Marketing 4.0: Moving from Traditional to Digital. Wiley, 2017. — [Kotler et al., 2017]

המשיכו מכאן

חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.

רוצים להתחיל?

שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.

info@slowqamar.com · רשימות הבדיקה