כמות מינימלית: לחשב אותה, לא לנהל עליה משא ומתן

התשובה הקצרה

כמעט כל משא ומתן על כמות מינימלית מתנהל על המספר הלא נכון. המפעל מדבר על כמות הייצור שלו, ואתם צריכים לדבר על הכמות שממנה המלאי מסתובב לפני שהוא מתיישן. שני המספרים כמעט אף פעם לא זהים, והפער ביניהם הוא מה שבאמת אפשר לנהל.

שתי תקרות רצפה שונות

הרצפה של המפעל נקבעת מכושר ייצור: כמה יחידות צריך כדי שהקו יעבוד סביר, כמה חומר גלם מינימלי אפשר לקנות, ואיזו גלופה כבר קיימת. הרצפה שלכם נקבעת מקצב מכירה: כמה יחידות נמכרות בחודש, וכמה חודשים אתם מוכנים להחזיק במלאי.

כשהרצפה של המפעל גבוהה מהתקרה שלכם, אין משא ומתן שיפתור את הפער — יש החלטה עסקית: או שאתם מקבלים מלאי גדול ומחפשים דרך למכור אותו, או שאתם מחפשים מוצר אחר. משא ומתן שמתמקד בהנחה על המחיר לא מטפל בבעיה האמיתית, שהיא כסף תקוע.

החישוב שמאפשר לנהל את הפער: כמות מינימלית כפול מחיר יחידה = כסף שיושב במחסן. את המספר הזה צריך להשוות לרווח השנתי הצפוי מהמוצר, ולא למחיר היחידה.

המספר שמכריע: קצב תנועה

מוצר שנמכר בקצב שלושים יחידות בחודש וכמות מינימלית של אלף יחידות מחזיק מלאי לעשרים ושמונה חודשים. מוצר שנמכר בשלוש מאות בחודש מחזיק אותו לשלושה חודשים וחצי. אותה כמות מינימלית, אותה עלות, ותוצאה עסקית שונה לגמרי.

לכן השאלה הנכונה אינה "אפשר להוריד את הכמות" אלא "מה קצב התנועה שאני צריך כדי שהכמות הזו תהיה סבירה". אם הקצב אינו קיים, גם הנחה גדולה לא תציל את המוצר.

בפועל, שלוש דרכים מקטינות את הכמות האפקטיבית בלי לשנות את החוזה. הראשונה: לפצל את ההזמנה לשני משלוחים עם חיוב אחד. השנייה: לשלב שני דגמים באותה הזמנה כדי לעבור את הרף יחד. השלישית: לקחת את הכמות הגדולה אבל למכור חלק ממנה לעוד מפיץ — כלומר להפוך את היתרון לגודל לניתוח שותפים. על השלישית ראו מכירה סיטונאית.

מה באמת משתנה כשמגדילים כמות

כשמגדילים כמות, משתנים ארבעה דברים ולא רק המחיר. המחיר ליחידה יורד. עלות הפתיחה ליחידה יורדת. עלות המימון והאחסון עולה. והסיכון שהמוצר יתיישן עולה. שלושת הראשונים נראים בהצעת המחיר; הרביעי לא.

מה משתנהכיווןאיפה רואים את זה
מחיר ליחידהיורדהצעת מחיר
עלות פתיחה ליחידהיורדתחישוב פנימי
מימון מלאיעולהתזרים, לא חשבונית
סיכון התיישנותעולהרק בדיעבד

השורה הרביעית היא זו שמפילה מוצרים. דגם אופנתי, צבע עונתי או מוצר שתלוי בטעם — כולם מסוכנים בכמות גדולה, גם כשהמחיר משתלם. דגם בסיסי ונייטרלי נושא סיכון התיישנות נמוך יותר, ולכן סובל כמות גדולה יותר.

מה כן אפשר לנהל במשא ומתן

אם הכמות עצמה אינה ניתנת לשינוי, יש ארבעה דברים שכן. הראשון: מועד האספקה — כמות גדולה עם פריסה על פני כמה חודשים שווה יותר מכמות גדולה במשלוח אחד. השני: תנאי תשלום — חלק לפני ייצור וחלק לפני משלוח משפר את התזרים בלי לשנות את המחיר. השלישי: אריזה — אריזה פשוטה יותר בכמות קטנה מקטינה עלות פתיחה. הרביעי: דגם מקביל — מפעל שמחזיק דגם קרוב במלאי יכול לספק כמות קטנה ממנו בזמן קצר.

ארבעת אלה ניתנים להשגה גם כשהמחיר לא זז, ולכן הם לרוב התשובה הנכונה. משא ומתן שמתמקד רק במחיר מפספס את מה שהמפעל יכול לתת בלי לוותר על רווח.

על חישוב הנקודה שבה כדאי להזמין יותר ראו משא ומתן על כמות מינימלית ומדריך תמחור וכמויות.

ההזמנה הראשונה אינה המדד

בהזמנה הראשונה כמעט תמיד כדאי לקחת את הכמות הקטנה ביותר שאפשר, גם במחיר יחידה גבוה. הסיבה אינה חיסכון אלא מידע: אחרי שלוש מאות יחידות תדעו מה קצב המכירה האמיתי, מה שיעור הפגמים שמגיע מהמפעל, ואיך הלקוחות מגיבים. את ההזמנה השנייה כבר ניתן לתמחר על בסיס נתונים.

הכלל הזה נכון כשמדובר במוצר חדש. כשמדובר במוצר שכבר נמכר, או בהזמנה חוזרת של דגם מוכר, ההיגיון מתהפך: שם הכמות הגדולה היא החיסכון, והסיכון קטן.

בין שתי ההזמנות כדאי לבדוק את הדגם שהתקבל מול הדגם המוזהב, ולא להסתפק בתחושה. על כך ראו אישור דגם מוזהב.

כסף שיושב: עלות המימון בחישוב

מלאי אינו רק סחורה, הוא כסף שנעצר. לכן כל חישוב כמות צריך לכלול שורת מימון: שווי המלאי כפול שיעור המימון השנתי, חלקי מספר הימים בשנה, כפול מספר הימים שהמלאי מחזיק.

השורה הזו משנה החלטות. מוצר במחיר יחידה נמוך שמחזיק מלאי לשנה וחצי יקר יותר ממוצר במחיר גבוה שמסתובב ברבעון, גם אם המחיר ליחידה מראה ההפך. ההשוואה הנכונה היא תמיד מול אותו פרק זמן של תזרים.

בנוסף למימון יש עלות מקום. מדף תפוס אינו מדף פנוי, ומוצר איטי גובה מקום ממוצר מהיר. גם את זה אפשר להמיר לשורה בחישוב, גם אם באופן מקורב.

פיצול הזמנה: מתי זה עובד

פיצול הזמנה אחת לשני משלוחים עובד כשהמפעל מייצר את כל הכמות בבת אחת ומחזיק חלק אצלו. אז התשלום נפרס, והמלאי מגיע בקצב המכירה. זה הסדר שכדאי לבקש ראשון, מפני שהוא אינו דורש מהמפעל לוותר על הכמות.

הוא אינו עובד כשהמפעל מייצר לפי הזמנה, מפני שאז שני המשלוחים הם שני סבבי ייצור, וסבב שני יקר מסבב ראשון. במקרה כזה הפיצול מייקר ולא מוזיל, ולכן אינו משפר את התזרים.

השאלה שכדאי לשאול היא אחת: האם הכמות מיוצרת פעם אחת או בשני סבבים. התשובה קובעת אם פיצול הוא כלי תזרים או רק עלות נוספת.

מוצר עונתי וכמות מינימלית

מוצר עונתי מחמיר את בעיית הכמות מפני שהמלאי חייב להספיק לעונה אחת ולא יותר. כמות שמספיקה לשנה שלמה משמעה החזקת מלאי לאורך תשעה חודשים שבהם המוצר אינו נמכר — וזה בדיוק המצב שהכמות המינימלית יוצרת.

שתי דרכים מטפלות בכך. הראשונה: מוצר בסיס נייטרלי שמקבל אריזה עונתית, כך שהמלאי עצמו אינו עונתי. השנייה: כמות קטנה יותר במחיר יחידה גבוה, שמשלמת על הגמישות — וזה לרוב עדיף מלהחזיק מלאי מת.

הכלל: בעונתי, הגמישות שווה יותר מהנחה. הפסד של אחוזים במחיר היחידה קטן מהפסד של מלאי שנשאר אחרי סוף העונה.

משקל יחסי של השיקולים בקביעת הכמות להזמנה ראשונה

דירוג פנימי; אינו נתון שוק.

קצב תנועה בפועל100
כסף שיושב במלאי78
עלות פתיחה ליחידה64
סיכון התיישנות הדגם52

דירוג פנימי; אינו נתון שוק.

נוהל רכש פנימי; ראו [Silver, Pyke and Thomas, 2016].

שאלות נפוצות

אפשר להוריד את הכמות המינימלית של המפעל?

לעיתים, אבל לא במשא ומתן על המחיר. מה שעובד: פיצול למספר משלוחים בחיוב אחד, שילוב שני דגמים בהזמנה אחת, או תשלום נפרד על עלות הפתיחה. מפעל שירד בכמות בלי פיצוי מכר לכם מוצר בהפסד, וזה לא מחזיק לאורך זמן.

מהי הכמות המינימלית הנכונה עבורי?

הכמות שבה המלאי מסתובב בתוך פרק זמן שאתם מוכנים לממן. אם הקצב שלכם שלושים יחידות בחודש וכמות המינימום היא אלף, המלאי שלכם לתקופה ארוכה מדי — גם אם המחיר ליחידה מצוין.

האם כמות גדולה תמיד מוזילה?

מוזילה את היחידה ומייקרת את הסיכון. שלוש שורות משתנות לטובה (מחיר, עלות פתיחה ליחידה, עלות שילוח ליחידה) ושתיים לרעה (מימון מלאי, סיכון התיישנות). הכרעה נכונה מסתכלת על כל החמש.

מה כדאי לבקש כשהכמות לא זזה?

פריסת אספקה על פני חודשים, תנאי תשלום נוחים יותר, פישוט אריזה, או דגם מקביל מהמלאי. ארבעת אלה משפרים את התזרים בלי לגעת במחיר היחידה.

מה עושים עם מלאי עודף?

שלוש דרכים: מכירה למפיץ אחר באזור אחר, שינוי אריזה והצגה כמוצר נלווה, או הורדת מחיר מתוכננת שמתחשבת מראש. הדרך הרביעית — להחזיק ולקוות — היא היקרה מכולן, מפני שהיא גם מחזיקה את הכסף וגם את המקום במחסן.

מקורות והפניות

על פי הערך «Economic order quantity» בוויקיפדיה.

על פי הערך «Reorder point» בוויקיפדיה.

Silver, E., Pyke, D. and Thomas, D. Inventory and Production Management in Supply Chains. CRC Press, 2016. — [Silver, Pyke and Thomas, 2016]

המשיכו מכאן

חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.

רוצים להתחיל?

שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.

info@slowqamar.com · רשימות הבדיקה