בקשת הצעת מחיר: שנים עשר השדות שחייבים
התשובה הקצרה
מפעל שמקבל בקשת מחיר במייל אחד עונה על מה שנוח לו. שלושה מפעלים שעונים על שלוש שאלות שונות מייצרים שלוש הצעות שאי אפשר להשוות, ואז ההחלטה נופלת על מי שענה מהר. בקשה מובנית פותרת את זה לפני שנשלח מייל אחד.
למה הצעה חוזרת בלי בקשה מובנית
בקשת מחיר אינה מכתב, היא טופס. ההבדל אינו טכני: טופס מחייב אתכם להחליט מראש מה אתם קונים, ולכן הוא מונע את המצב שבו ההצעה מגדירה את המוצר בדיעבד. הצעה שמגיעה ראשונה קובעת את סדר היום של כל השיחה שלאחריה.
הבעיה השנייה היא השוואה. הצעה אחת במחיר ליחידה בתנאי יציאה מהמפעל, שנייה בתנאי מסירה לנמל, שלישית כוללת אריזה — שלושתן יכולות להיות זהות בעלות ואי אפשר לדעת. בלי שדות מוגדרים, ההשוואה נעשית על מה שהספק בחר להראות.
הבעיה השלישית היא הזמן. בקשה לא מובנית מייצרת סבב שאלות וחוזר, וכל סבב כזה מוסיף ימים. בקשה מובנית מייצרת תשובה שיש בה את כל מה שצריך, או תשובה חסרה שאפשר לפסול מיד — וזו גם היא תוצאה טובה.
שנים עשר השדות, בשלוש קבוצות
ארבעה שדות מוצר: שם הקטגוריה והשימוש, המפרט עם סבילויות, החומרים ומגבלות מגע עם הגוף אם רלוונטי, והאריזה הסופית. ארבעה שדות מסחריים: כמות להזמנה ראשונה, כמות להזמנה חוזרת ותדירות, תנאי מסירה מבוקש, ותוקף ההצעה.
ארבעה שדות תיעוד: אילו תעודות נדרשות ולאיזו מטרה, מי מנפיק אותן ועל שם מי, באיזו שפה, ומה קורה לבדיקה חוזרת אם המפרט משתנה. ארבעת האחרונים הם שמבדילים בין הצעה שאפשר לפעול לפיה לבין הצעה שנראית מלאה עד הרגע שצריך מסמך.
שדה שלושה עשר, שאינו חובה אבל משנה את השיחה: מה התאריך שבו אתם צריכים את הסחורה במחסן, ולא רק מתי אתם שולחים הזמנה. התאריך הזה הוא מה שהופך את זמן האספקה מטענה למחויבות, מפני שהוא מאפשר לבדוק אם ההצעה עומדת בו.
מה לא לכלול
אל תשלחו בקשה בלי מפרט כדי "לראות מה הם מציעים". מה שתקבלו יהיה הדגם שהמפעל רוצה למכור, ולא המוצר שאתם צריכים, והשיחה תתחיל מהמקום הלא נכון. גם אם המפרט חלקי, עדיף לשלוח אותו עם סימון מה פתוח.
אל תסתירו את הכמות היעד. מפעל שמעריך שהכמות גדולה ייתן מחיר אחר, ואז תגלו שהמחיר לא תקף לכמות האמיתית. ואל תשלחו כמות אחת בלבד — בקשו מחיר לשתי נקודות נפח לפחות, מפני שההפרש ביניהן הוא המידע האמיתי על מבנה המחיר.
ואל תכתבו "מחיר טוב" או "תנאים גמישים". כל מילה שאינה ניתנת למדידה תחזור כהצעה שאי אפשר להשוות. הבקשה נועדה לצמצם פרשנות, וכל מונח מעורפל שתשאירו הוא מקום לפרשנות.
איך משווים את התשובות
משווים בטבלה אחת ולא במיילים. השורה הראשונה היא עלות נחיתה ליחידה בנפח שלכם — לא המחיר, אלא המחיר בתוספת הובלה, ביטוח, מכס ובדיקות. השורה השנייה היא זמן אספקה בפועל, ולצידה מה קורה כשמאחרים. השורה השלישית היא שלמות התיעוד.
השורה הרביעית, שהכי הרבה מדלגים עליה, היא מה חסר. הצעה שאין בה תעודה אינה זולה יותר — היא חסרה, וההשלמה שלה תעלה כסף וזמן. לכן כל שדה חסר נרשם כשורה משלו ולא כתוספת בסוף.
השורה האחרונה היא לא מספר אלא שאלה: מי עונה על שאלות טכניות. מפעל שעונה מהר על שאלה על תהליך יהיה גם מהיר כשצריך לתקן משהו. זה הנתון היחיד שאינו מופיע בהצעה, והוא לרוב הנתון שקובע אם ההזמנה תסתיים בטוב.
איך שולחים את הבקשה
בקשה נשלחת כקובץ אחד ולא כשרשרת הודעות. קובץ אחד עם שנים עשר השדות, מסודר, מאפשר למפעל לענות פעם אחת; שרשרת הודעות מייצרת תשובות חלקיות שאי אפשר להשוות ביניהן.
כדאי להוסיף תאריך תשובה מבוקש. הוא לא נועד ללחוץ אלא לאפשר לתכנן: מפעל שיודע מתי התשובה נדרשת מסדר את העבודה בהתאם, ואתם יודעים מתי להתחיל להשוות.
מה עושים עם ההצעה הראשונה
ההצעה הראשונה היא בדרך כלל בסיס לדיון ולא מחיר סופי. אבל לפני שמנהלים עליה מו"מ, בודקים אם היא ניתנת להשוואה — מפרט זהה, תנאי מסירה זהים, ואותה כמות. מו"מ על הצעה שאינה ניתנת להשוואה מייצר הנחה שאפשר היה לקבל בלי לדון.
השאלה שכדאי לשאול על כל הצעה היא מה יקרה אם הכמות תכפיל את עצמה. ההפרש בין שתי נקודות הנפח מספר על מבנה העלויות יותר מכל הסבר, ולעיתים הוא גם מגלה שהמחיר הראשון נבנה לכמות שלא ביקשתם.
דירוג פנימי של השפעה על איכות ההשוואה; אינו מדידת שוק.
דירוג פנימי של השפעה על איכות ההשוואה; אינו מדידת שוק.
נוהל רכש פנימי; ראו [Monczka, 2016].
שאלות נפוצות
בכמה מפעלים לפנות בבקשה אחת?
בשלושה עד ארבעה. פחות משלושה אינו מאפשר השוואה, ויותר מארבעה מייצר עבודה שאין לה תכלית מפני שאי אפשר להעמיק באף תשובה.
מה עושים כשמפעל לא עונה על כל השדות?
מסמנים את החסר ושולחים השלמה ממוקדת בשאלה אחת. מפעל שממשיך לא לענות על שדה תיעוד מספר לכם משהו על היכולת שלו, ולא על הנכונות שלו.
צריך לשלוח מפרט מלא בהזמנה הראשונה?
כן, גם אם הוא חלקי. מפרט חסר שמסומן ככזה עדיף על היעדר מפרט, מפני שהוא מאפשר להשוות בין ההצעות על אותו בסיס.
כדאי לבקש דגימה יחד עם ההצעה?
עדיף אחרי סינון. דגימה עולה כסף וזמן, ולכן מבקשים אותה משני המובילים בלבד, אחרי שההצעה מראה שהם עומדים בדרישות הבסיסיות.
מה חשוב יותר: מחיר או זמן אספקה?
תלוי במרווח שלכם. מוצר בעל מרווח דק מתמודד עם מחיר; מוצר שנמכר בעונה מתמודד עם זמן. בשני המקרים ההשוואה נעשית על עלות נחיתה, לא על מחיר יחידה.
מקורות והפניות
על פי הערך «Request for quotation» בוויקיפדיה.
Monczka, R. M., Handfield, R. B., Giunipero, L. C. & Patterson, J. L. Purchasing and Supply Chain Management. 6th ed., Cengage Learning, 2016. — [Monczka, 2016]
Chopra, S. & Meindl, P. Supply Chain Management: Strategy, Planning, and Operation. 6th ed., Pearson, 2016.
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.