ים או אוויר: איך מוצאים את נקודת השוויון
התשובה הקצרה
השאלה «ים או אוויר» אינה שאלה של מחיר בלבד. יבואן באשדוד שמחשב רק תעריף לקילו יבחר באוויר יותר מדי פעמים, ויבואן שמחשב רק הובלה ים יגלה שהלקוח המתין חודש למשלוח קטן. נקודת השוויון היא הנקודה שבה ערך הזמן שווה את הפער בעלות ההובלה. היא זזה ממוצר למוצר, וצריך לחשב אותה לפני כל הזמנה, לא פעם אחת בשנה.
לאיזו שאלה עונים בכלל
הטעות הראשונה היא לשאול איזה מסלול זול יותר. התשובה כמעט תמיד ים, אבל היא אינה התשובה שצריכה להוביל החלטה. השאלה המדויקת היא: כמה שווה לנו שהסחורה תגיע מוקדם יותר. כשהתשובה על כך ברורה, בחירת המסלול הופכת לחשבון פשוט.
עבור יבואן ישראלי, הזמן נמדד בימי מכירה שנדחו, בהון שקושר במכולה, ובסיכון שמחיר השוק ישתנה לפני שהסחורה מגיעה. שלושה גורמים אלה נותנים ערך כספי ליום אחד. כשמכפילים אותו בפער הימים בין ים לאוויר, מתקבל פער עלות שאפשר להשוות מול תעריף ההובלה. הנוסחה אינה מסובכת, אבל היא חייבת להיות כתובה.
כדאי גם להפריד בין שני סוגי הזמנה. הזמנת מלאי מתוכננת נמדדת בעלות ליחידה שנמכרת, ואילו הזמנת דוגמאות או הזמנת חילוף נמדדת בזמן התגובה ללקוח. אותו מוצר יכול להגיע בים כמלאי ובאוויר כדוגמה, בלי סתירה. ההחלטה שייכת לסוג ההזמנה, לא למוצר עצמו.
לפני שפותחים טבלה, מגדירים מה נחשב «הגעה». האם זה היום שהמכולה נפרקת בנמל, היום שהשחרור מסתיים, או היום שהסחורה נכנסת למחסן. הגדרה אחרת נותנת תוצאה אחרת, גם כ אותם מספרים. מגדירים אותה פעם אחת ומשתמשים בה בכל ההשוואות.
מה באמת נכנס לחשבון
בצד הים יש תעריף הובלה, אגרות נמל, אחסנה, עמילות מכס וימי המתנה לפריקה. בצד האוויר יש תעריף לקילו, אגרת אבטחה, טיפול בקרקע וגם הם עוברים שחרור מכס. ההבדל אינו רק התעריף אלא מספר הפעמים שהסחורה מחליפה ידיים. כל החלפה כזאת מוסיפה עלות וגם סיכון לשגיאה במסמכים.
חשוב להוסיף את עלות ההון. מי שמזמין מלאי לחודשיים נוספים קושר כסף זמן ארוך יותר, גם אם הריבית אינה מופיעה בחשבונית ההובלה. ערך זה קטן בהזמנה קטנה וגדול במכולה מלאה, והוא אחת הסיבות שדווקא משלוחים גדולים נוטים דווקא לים. את הסעיף הזה אפשר לראות גם בדף על עלות נחיתה לישראל.
משקל ונפח אינם אותו דבר. חברת הים מחייבת לפי הגבוה מביניהם, ולכן מוצר קל ומנופח משלם לפי נפח. מוצר כבד וקטן משלם לפי משקל. מי שמשנה את האריזה, למשל מקטן את הקרטון או מייעל את השימוש בחלל, משנה את עלות ההובלה בלי לשנות את מחיר היצרן. זו אחת הדרכים הזולות ביותר להוריד עלות נחיתה.
תנאי המסירה קובעים מאין מתחילה אחריות ההובלה ומי משלם על כל קטע. כשהם כתובים בצורה רשלנית, השוואה בין ים לאוויר משווה דברים שונים. משווים רק הצעות שנכתבו על אותו בסיס, עם אותה נקודת מסירה ואותה אחריות ביטוח.
למה יום אחד יש לו מחיר
אם הלקוח ממתין לסחורה, יום איחור הוא יום מכירה שלא התרחש. אם המחסן ריק, יום איחור הוא יום שבו אין מה למכור. שני המצבים שונים, ובכל אחד מהם מחיר היום נגזר מהמרווח על היחידה ומכמות היחידות ביום. מרווח גבוה מצדיק אוויר הרבה לפני שמרווח נמוך מצדיק אותו.
יש גם עלות שאינה מופיעה כלל בדוח: אמון הלקוח. קמעונאי שהבטיח מוצר למדף ונשאר בלי סחורה לא יסלח על פער של חודש גם אם המחיר היה נמוך יותר. עבור מוצרים עם מחזור חיים קצר, או כאלה שתלויים בעונה, פער הימים פוגע במכירה עוד לפני שהחשבונית נסגרת. לכן משקללים את סוג המוצר לפני שמשקללים את התעריף.
הדרך המעשית היא לכתוב שלושה מספרים ליד ההצעה: כמה ימים נחסכים, כמה יחידות נמכרות ביום, ומה המרווח ליחידה. המכפלה נותנת עלות הזדמנות ש אפשר להשוות מול פער ההובלה. כשהמכפלה גדולה מהפער, אוויר הוא הבחירה הכלכלית, גם אם נראה יקר במבט ראשון.
חשוב לא לשכוח ימי אחסנה וימי עומס בנמל. משלוח ים שנעצר בשחרור מאבד חלק מהיתרון שלו, ולכן משתמשים בטווח ולא במספר אחד. טווח של מספר ימים נותן החלטה יציבה יותר מהבטחה מדויקת מדי. מבט רחב יותר על הסיכונים אפשר למצוא בדף על מרווח זמן אספקה בישראל.
משקל מול נפח: מי קובע את התעריף
בהובלה ים מקובל להשוות בין משקל לנפח ולחייב לפי הגבוה. לכן אריזה חסכנית במקום שווה יותר מהנחה קטנה במחיר היחידה. לפני שסוגרים הזמנה, שואלים את היצרן אילו מידות של קרטון הוא משתמש ואפשר לארוז מחדש בלי לפגוע במוצר. לעיתים קרטון אחד קטן יותר חוסך יותר מכסף שנחסך במשא ומתן.
בהובלה אווירית המשקל הוא המרכיב הדומיננטי, אבל גם לנפח יש השפעה דרך משקל נפחי. מוצר קל שתופס מקום רב מחויב כאילו היה כבד יותר. לכן דווקא כשאנחנו מדברים על דוגמאות, שולחים את האריזה הקטנה האפשרית ומשתפים במפרט במקום במלאי מלא. גם ביטוח זול יותר כשערך המשלוח קטן יותר.
כשעוברים בין שני המסלולים, משנים גם את תנאי האריזה. מה שמתאים למכולה עשוי שלא להתאים למטוס, ולהפך. מגדירים מראש מי אחראי לאריזה ומי בודק אותה, כדי שאחריות לא תישאר בין שני צדדים. נוהל קצר שנכתב פעם אחת מונע התכתבות ארוכה בכל פעם שמחליפים מסלול.
כדאי לתעד את הנפח והמשקל בפועל אחרי כל משלוח, מול מה שהוצהר בהצעה. פער חוזר אינו תקלה חד פעמית אלא הרגל של הספק, והוא צריך לחזור לשולחן המשא ומתן. מספר שנמדד פעם אחרי פריקה שווה יותר מהערכה שניתנה לפני ההזמנה.
איך מתעדים את ההחלטה כדי ללמוד ממנה
כל החלטה בין ים לאוויר צריכה להשאיר אחריה שורה אחת: תאריך, סוג מוצר, פער ימים, פער עלות, והבחירה שנעשתה. אחרי שלוש החלטות יש לכם דפוס, ולא רק זיכרון. הדפוס הזה הוא מה שמאפשר להחליט מהר בהזמנה הבאה בלי לפתוח שוב את כל החשבון.
חשוב לכתוב גם מה צפיתם ומה קרה בפועל. אם ההבטחה היתה עשרה ימים והמשלוח הגיע בארבעה עשר, הפער אינו סטטיסטיקה אלא מידע על נתיב או על עונה. רושמים את החודש ואת הנמל, ובודקים אם הפער חוזר באותה תקופה בשנה הבאה. כך הופך ניסיון אישי לכלי עבודה.
כשמשתמשים באותו תיעוד גם מול היצרן, השיחה משתנה. במקום «הובלה יקרה מדי» אפשר לומר אילו מידות או אילו מועדים יוצרים את העלות. נתון מדויק מזמין תשובה מדויקת, בעוד תלונה כללית מזמינה התחמקות. זהו ההבדל בין ניהול לבין תגובה בדיעבד.
ולבסוף, בודקים את ההחלטה מול תוצאת המכירה. אם בחרתם אוויר ושילמתם יותר, אבל הסחורה נמכרה במועד ובמרווח שנשמר, ההחלטה היתה נכונה. ואם בחרתם ים וחסכתם בהובלה אבל איבדתם שבועיים של מכירה, החיסכון אינו חיסכון. מחיר ההובלה הוא רק שורה אחת בתוך תמונה רחבה יותר.
דירוג פנימי של שיקולים, לא מדד סטטיסטי ולא נתון שוק.
דירוג פנימי של שיקולים, לא מדד סטטיסטי ולא נתון שוק.
נוהל עבודה פנימי; ראו [Christopher, 2016] ו-[Monczka et al., 2020].
שאלות נפוצות
האם אוויר תמיד יקר יותר מים?
בתעריף ההובלה כמעט תמיד כן, אבל בהחלטה העסקית לא תמיד. כשמכפילים את הימים שנחסכים במספר היחידות שנמכרות ביום ובמרווח ליחידה, מתקבל ערך זמן שאפשר להשוות מול פער ההובלה.
איך מחשבים את נקודת השוויון?
כותבים שלושה מספרים: כמה ימים נחסכים, כמה יחידות נמכרות ביום ומה המרווח ליחידה. את המכפלה משווים מול פער עלות ההובלה. כשהמכפלה גדולה, אוויר הוא הבחירה הכלכלית.
למה משקל ונפח משנים את המחיר?
בהובלת ים מחייבים לפי הגבוה מבין משקל לנפח, ובאוויר יש משקל נפחי. אריזה קטנה יותר או קרטון יעיל יותר מורידים עלות בלי לשנות את מחיר היצרן.
מה כדאי לעשות עם דוגמאות?
שולחים באוויר באריזה הקטנה האפשרית ובמפרט מדויק. דוגמה נמדדת בזמן התגובה ללקוח, לא בעלות ליחידה, ולכן היתרון בזמן מכריע בהזמנה מסוג זה.
איך לומדים מההחלטות שכבר עשינו?
רושמים תאריך, מוצר, פער ימים, פער עלות ובחירה. אחרי שלוש החלטות מופיע דפוס שמאפשר להחליט מהר. משווים גם את התחזית מול מה שקרה בפועל, כולל חודש ונמל.
מקורות והפניות
על פי הערך «Containerization» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Incoterms» בוויקיפדיה.
Christopher, M. Logistics and Supply Chain Management. Pearson, 2016. — [Christopher, 2016]
Monczka, R., Handfield, R., Giunipero, L. and Patterson, J. Purchasing and Supply Chain Management. Cengage, 2020. — [Monczka et al., 2020]
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.