זמן אספקה מול מדף: לחשב כריות זמן ולא לגלות אותן בדיעבד
התשובה הקצרה
יבואן ישראלי שמתכנן לפי זמן אספקה ממוצע, מגלה את העיכוב דווקא כשהמדף כבר ריק. הבעיה אינה במפעל אלא בחישוב: זמן ממוצע מסתיר את החודש החריג, והוא זה שקובע אם תהיה סחורה ביום המכירה. לכן מחלקים את הזמן לשלוש כריות נפרדות: כרית ייצור, כרית הובלה וכרית שחרור. כל אחת נמדדת בנפרד, ומחשבים אותן לפי החודש הגרוע ולא לפי הממוצע. התוצאה אינה זמן ארוך יותר אלא זמן צפוי יותר, שניתן להשוות אותו לעלות של מדף ריק.
שלוש כריות ולא אחת
הטעות הנפוצה היא להוסיף מספר ימים לזמן שהמפעל הבטיח ולקרוא לזה כרית ביטחון. המספר הזה מערבב שלושה תהליכים שונים לגמרי: ייצור, הובלה ושחרור. כשאחד מהם משתנה, אי אפשר לדעת איזה חלק מהכרית נבלע. לכן מפרידים אותם כבר בטבלה, ונותנים לכל אחד ערך משלו ומקור משלו.
כרית הייצור נמדדת מול קיבולת המפעל ומול זמן אספקת החומר שלו. כרית ההובלה נמדדת מול לוח הפלגות ומול זמן מעבר בנמל. כרית השחרור נמדדת מול זמן בדיקת המסמכים ומול תור העמילות. שלושה אנשים שונים עונים על שלוש השאלות האלה, ולכן כל אחד מהם מחזיק במספר שהוא יכול לבדוק. כרית אחת גדולה אינה ניתנת לבדיקה.
ההפרדה מועילה גם כשצריך לקצר זמן. אם המדף מתרוקן, בודקים איזו כרית אפשר לצמצם בלי לפגוע באמינות. אולי אפשר להקדים שחרור על ידי תיקון מסמך, או לבחור נמל אחר, או להסכים על מלאי מוכן אצל המפעל. כל אחת מהאפשרויות האלה נוגעת בכרית אחרת. בלי הפרדה, הפתרון היחיד שנראה זמין הוא להזמין עוד מלאי.
בדף על כרית זמן לסיכון במשלוח מוסבר איך מגדירים את הכרית לפי סוג הסיכון. כשמשלבים את זה עם חלוקה לשלושה שלבים, מתקבל לוח זמנים שאפשר לעקוב אחריו בכל יום, לא רק אחרי שהמשלוח כבר הגיע.
מחשבים לפי החודש הגרוע
ממוצע הוא מספר נוח לדוח אבל מסוכן לתכנון מלאי. אם עשרה משלוחים הגיעו בעוד עשרה ימים ואחד הגיע בארבעים, הממוצע ייראה סביר, אבל הלקוח שחיכה לאותו משלוח לא יסכים לכך. לכן בוחנים את החודש הגרוע באמת, ואת הסיבה שלו. אם הסיבה חוזרת כל שנה, היא אינה חריגה אלא עונה.
עונתיות היא הסיבה הנפוצה ביותר ביבוא לישראל. לפני חגים ובתקופות קמפיין, גם המפעל עמוס וגם הנמל עמוס וגם המסמכים מתעכבים. שלושה גורמים קטנים מצטברים לעיכוב גדול דווקא בנקודה שבה המכירה הכי חשובה. לכן לוקחים את נתוני השנה הקודמת, מסתכלים על החודשים האלה בלבד, ובונים מהם את תחזית הזמן.
כשאין נתונים של שנה קודמת, לוקחים הערכה שמרנית ממפעל אחד ומשלח אחד, ומעדכנים אותה אחרי המשלוח הראשון. עדיף להתחיל עם הערכה ארוכה מדי ולהקצר אותה בהדרגה, מאשר להתחיל קצרה ולגלות אותה מול לקוח. העדכון עצמו פשוט: משווים תאריך הבטחה לתאריך הגעה אמיתי, ורושמים את ההפרש. אחרי שלושה משלוחים יש כבר בסיס.
את ההשפעה של העונתיות על מלאי אפשר לראות בדף על ביקוש עונתי בישראל. כשמחברים בין ביקוש לבין זמן, מתגלה שצריך להזמין מוקדם דווקא כשנדמה שיש עוד זמן. לוח הזמנים של היבוא עצמו מפורט בדף על לוח יבוא שנתי.
היכן יושב המלאי הביטחוני
מלאי ביטחוני אינו כמות גדולה יותר של אותו דבר; הוא החלטה על מקום. מלאי שנשמר אצל המפעל אינו עוזר כשההובלה מתעכבת. מלאי שנשמר בנמל אינו עוזר כשהשחרור מתעכב. ומלאי שנשמר במחסן שלך אינו עוזר כשהחנות מזמינה בתוך יומיים. לכן ממקמים את המלאי לפי הכרית שהכי קשה לשלוט בה.
עבור מוצרים עם מחזור מהיר, מחזיקים מלאי קרוב לנקודת המכירה. עבור מוצרים עם מחזור איטי אבל זמן ייצור ארוך, מחזיקים מלאי של רכיבים או של אריזות אצל הספק. כל אחד מהם פותר בעיה אחרת. הבחירה אינה עניין של העדפה אלא של המקום שבו העיכוב קורה בפועל, ולכן היא נובעת מהמדידה של שלוש הכריות.
צריך גם להגדיר מי רשאי לשחרר את המלאי הזה. אם כל אחד יכול לקחת ממנו, הוא נגמר דווקא ביום שצריך אותו. מגדירים נקודת התראה מספרית: כשנשארים פחות מכמות מסוימת, מזמינים. המספר הזה נקבע לפי קצב המכירה היומי כפול זמן ההובלה, בתוספת הכרית שנמדדה. כשהוא כתוב, אין צורך לדון בכל פעם מחדש.
ניהול המלאי עצמו מפורט בדף על תכנון מלאי ליבואן בישראל, שבו מוסבר איך מחשבים נקודת הזמנה מחדש. כשמחברים את המספר הזה לזמן אספקה אמיתי, מתקבלת מערכת שמתריעה לפני שנגמר, ולא אחרי.
מדף ריק עולה יותר מכרית זמן
כרית זמן עולה כסף כי היא מקשרת הון לזמן ארוך יותר. אבל מדף ריק עולה יותר: הוא מאבד מכירה ביום, ולפעמים גם מקום על המדף שנותן המתחרה. לכן משווים את שתי העלויות לפני שמצמצמים כרית. ההשוואה אינה תחושתית; היא חשבון פשוט של ימי מכירה שאבדו מול עלות החזקת מלאי נוסף.
רשתות קמעונאיות מודדות זמינות בצורה קשיחה. כשמגיעים באיחור, החנות לא מחכה; היא ממקמת מותג אחר. החזרה ל מדף לוקחת יותר זמן מהאיחור עצמו, כי צריך שוב אישורי הכנסה ותיאום תצוגה. לכן עלות האיחור אינה רק המכירה של אותו יום אלא גם הדרך חזרה. את הדינמיקה הזאת מסביר דף על אספקה לרשתות קמעונאיות בישראל.
גם הלקוח העסקי סופח עלות. כשיבואן מבטיח תאריך ומחליק, הוא מאבד אמון שקשה לבנות מחדש. עדיף להבטיח תאריך סביר ולעמוד בו, מאשר להבטיח תאריך מהיר ולתקן אותו בטלפון. אמינות בזמן היא חלק מהמחיר שהלקוח משלם, גם כשהיא לא מופיעה בחשבונית.
לכן הכרית אינה בזבוז אלא ביטוח שנמדד. כשעלות הכרית קטנה מעלות החמצת המכירה, היא משתלמת. כשהיא גדולה, צריך לשנות שיטה: להקדים הזמנה, לפצל משלוח, או לבחור נמל אחר. בכל מקרה ההחלטה נשענת על מספרים, לא על תחושת בטן. בסיס החשבון מופיע בדף על עלות נחיתה לישראל.
למדוד ולעדכן כל משלוח
לוח זמנים טוב אינו מסמך שנכתב פעם אחת. הוא כלי שמתעדכן אחרי כל משלוח, כי רק אז יודעים אם ההערכה הייתה נכונה. לכן פותחים טבלה קצרה עם ארבע עמודות: תאריך הזמנה, תאריך הבטחה, תאריך הגעה, והפרש. העמודה האחרונה היא החשובה, כי היא זו שניזונה מהמציאות ולא מהתחזית.
אחרי כמה משלוחים רואים אם ההפרש תמיד חיובי או רק בחודשים מסוימים. אם הוא תמיד חיובי, ההערכה אופטימית מדי וצריך להאריך את הכרית. אם הוא מרוכז בעונת שיא, אין צורך להאריך את כל השנה; מספיק להקדים הזמנות באותם חודשים. הבחנה כזאת חוסכת כסף בלי לפגוע בזמינות.
כדאי גם לרשום את הסיבה לכל חריגה גדולה. מילה אחת מספיקה: נמל, מפעל, מסמך או מזג אוויר. אחרי עשרה משלוחים רואים איזו סיבה חוזרת, ויודעים היכן להשקיע. לפעמים הפתרון הוא פשוט כמו תיקון נוסח חשבון, ולפעמים הוא החלפת נמל. בלי סיבה כתובה, כל חריגה נראית כמו מזל רע.
התהליך הזה קרוב לדרך שבה עוקבים אחר משלוחים בזמן אמת, כפי שמתואר בדף על מעקב אחר משלוחים וניהול סיכונים. כשיש התראה מוקדמת, אפשר להפעיל את הכרית הנכונה בזמן, במקום לגלות את הבעיה כשה מדף כבר ריק. עדכון קטן כל משלוח מחזיק את כל המערכת קרובה למציאות.
דירוג פנימי לצורכי תכנון, לא מדד סטטיסטי ולא נתון שוק.
דירוג פנימי לצורכי תכנון, לא מדד סטטיסטי ולא נתון שוק.
נוהל תכנון פנימי; ראו [Slack, 2015] ו-[Christopher, 2016].
שאלות נפוצות
למה כרית זמן אחת אינה מספיקה?
כי היא מערבבת ייצור, הובלה ושחרור. כשאחד מהם משתנה, אי אפשר לדעת איזה חלק מהכרית נבלע. מפרידים לשלושה ערכים, כל אחד עם מקור שאפשר לבדוק אותו.
למה מחשבים לפי החודש הגרוע ולא לפי הממוצע?
כי הממוצע מסתיר את החריג, והחריג הוא זה שמשאיר את המדף ריק. בוחנים את החודשים הקשים של השנה הקודמת, כי לרוב מדובר בעונה חוזרת ולא במקרה.
היכן כדאי להחזיק מלאי ביטחוני?
במקום שבו העיכוב קורה. מלאי אצל המפעל אינו עוזר כשההובלה מתעכבת, ומלאי בנמל אינו עוזר כשהשחרור מתעכב. מגדירים גם נקודת התראה מספרית מי רשאי לשחרר אותו.
מתי כרית הזמן משתלמת?
כשעלות החזקת המלאי קטנה מעלות ימי מכירה שאבדו ומהדרך חזרה למדף. ההשוואה נעשית בחשבון, לא לפי תחושה, ולכן מצמצמים רק את הכרית שאינה משתלמת.
איך מעדכנים את התחזית?
פותחים טבלה של תאריך הזמנה, הבטחה, הגעה והפרש, ורושמים סיבה לכל חריגה. אחרי כמה משלוחים רואים אם ההערכה אופטימית מדי או רק בעונת שיא, ומתקנים בהתאם.
מקורות והפניות
על פי הערך «Lead time» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Safety stock» בוויקיפדיה.
Slack, N. Operations Management. Pearson, 2015. — [Slack, 2015]
Christopher, M. Logistics and Supply Chain Management. Pearson, 2016. — [Christopher, 2016]
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.