זמן אספקה ומלאי ביטחון
התשובה הקצרה
יבואנים נוטים לדבר על זמן אספקה כאילו הוא מספר אחד שנותן המפעל. בפועל הוא שישה מספרים שונים זה מזה: ימי ייצור, ימי בדיקה, ימי עמילות, ימי הפלגה, ימי פריקה וימי שחרור. כל אחד מהם משתנה מסיבה אחרת, ורק החיבור ביניהם קובע מתי הסחורה מגיעה למדף. מי שמקבל מספר אחד ומוסיף לו עשרה אחוזים, לא באמת בנה מלאי ביטחון — הוא בנה תחושת ביטחון. החישוב מתחיל בפירוק.
שישה שלבים, שישה לוחות זמנים
השלב הראשון הוא ייצור. כאן משפיעים תור של הזמנות, זמינות חומר גלם, ומורכבות הדגם. השני הוא בדיקה, שכוללת בדיקת דגימה, תיקונים, ואישור סופי. השלישי הוא עמילות: איסוף, אריזה, תיעוד, והובלה פנימית לנמל. כל אחד מהשלבים האלה נשלט בדרך כלל על ידי המפעל, אבל רק הראשון נמדד בדרך כלל בהצעת המחיר.
השלב הרביעי הוא הפלגה, והוא תלוי בלוח קווים ובתנאי מזג אוויר. החמישי הוא פריקה, שיכולה להימשך יום או יותר לפי עומס בנמל. השישי הוא שחרור, שתלוי במוכנות המסמכים ולא רק בבדיקה. כשמחלקים את הזמן לשישה, רואים שרק שניים מהם נמצאים בשליטת המפעל. זה מסביר למה הבטחה של "עשרים וחמישה ימים" מפעלית הופכת לשלושים וחמישה ימים בפועל, בלי שאיש שיקר.
לכן כדאי לבקש מהמפעל פירוט, לא מספר כולל. בקשה כזו אינה חוסר אמון, אלא דרך לדעת איזה שלב אפשר לקצר. אם הבדיקה לוקחת שבוע, אפשר לתאם אותה מוקדם יותר. אם השחרור לוקח ימים, אפשר להכין מסמכים מראש. בעמוד על מרווח בטיחות בזמן אספקה מופיעה דרך לתרגם את הפירוט להחלטת הזמנה.
לא ממוצע אלא פיזור
הממוצע של ששת השלבים מועיל לתכנון כללי, אבל הוא מסתיר את מה שקובע מלאי ביטחון: כמה כל שלב יכול לחרוג מהממוצע. שלב שקבוע וערך בעשרה ימים, ושלב שנע בין חמישה לחמישה עשר ימים, נראים זהים בממוצע, אבל השני דורש מלאי גדול בהרבה. לכן מסתכלים על טווח, לא רק על מספר מרכזי.
דרך פשוטה היא לרשום את ששת השלבים מההזמנות האחרונות ולסמן לכל אחד את המינימום והמקסימום שנרשמו. לא צריך מודל סטטיסטי כדי לראות שהפריקה משתנה יותר מהייצור. כשיודעים היכן הפיזור גדול, אפשר לבחור: לקצר אותו, לבטח אותו במלאי, או לקבל אותו ולהודיע ללקוח מראש. שלוש האפשרויות לגיטימיות, אבל בחירה לא מודעת אינה אפשרות.
כדאי גם לבדוק אם הפיזור נובע מהמפעל או מהשוק. ביקוש שעולה בחדות בחגים, לדוגמה, לא נפתר על ידי הוספת ימים לזמן המפעל. הוא נפתר על ידי הזמנה מוקדמת יותר. Lead time מגדיר את המושג, אבל ההחלטה המעשית תלויה בשאלה איזה שלב משתנה. בעמוד על לוח יבוא שנתי אפשר לראות איך מקשרים בין עונתיות למועדי הזמנה.
נקודת הזמנה מחורגת מהמכירה
נקודת ההזמנה היא רמת המלאי שבה מזמינים שוב, והיא נגזרת משלושה מספרים: קצב מכירה יומי, זמן אספקה צפוי, ומלאי ביטחון. אם מוכרים עשרה יחידות ביום, והאספקה לוקחת עשרים ושמונה ימים, אז ההזמנה צריכה לצאת כשנותרות כמה מאות יחידות, לא כשנותרו עשר. החשבון פשוט, אבל הוא נעשה לעיתים רחוקות, ולכן רוב ההזמנות יוצאות מאוחר מדי.
הטעות השנייה היא להשתמש באותה נקודה לכל המוצרים. מוצר שנמכר לאט אבל יש לו זמן אספקה ארוך, זקוק לנקודה גבוהה יותר ממוצר שנמכר מהר אבל מגיע במהירות. לכן מחשבים את הנקודה לכל דגם בנפרד, ובודקים אותה אחת לחודש. בדיקה חודשית מספיקה גם כשהמכירות משתנות, כי היא תופסת שינוי כיוון לפני שהוא הופך למחסור.
חשוב גם להבדיל בין מלאי ביטחון למלאי עונתי. מלאי ביטחון מכסה אי ודאות באספקה; מלאי עונתי מכסה עלייה צפויה בביקוש. עירוב של השניים יוצר מלאי גבוה מדי בתקופה שגויה. Safety stock מסביר את הרעיון, אבל הכלל המעשי הוא פשוט: מגדירים מה כל מלאי אמור לפתור, ובודקים רק את הבעיה שהוגדרה. בעמוד על תכנון מלאי מופיעות דוגמאות לחישוב כזה.
מחיר ההון מול מחיר החסר
מלאי ביטחון גבוה מדי מקפיא הון, אבל נמוך מדי משאיר מדף ריק. שתי התוצאות עולות כסף, והשאלה היא איזו מהן יקרה יותר עבור המוצר הספציפי. מוצר עם שולי רווח גבוהים ומחזור מהיר, סובל פחות מהון מושקע ויותר ממחסור. מוצר יקר ואיטי, סובל מהפך. לכן אין אחוז ביטחון אחד שמתאים לכל הקטלוג.
כדאי לכתוב את ההחלטה במונחים של ימים, לא של אחוזים. "אנחנו מחזיקים שבעה ימי ביטחון לדגם הזה" הוא משפט שאפשר לבדוק ולשנות. "עשרה אחוז מלאי ביטחון" הוא משפט שתלוי בגודל ההזמנה, ומשתנה בלי שמישהו החליט. כשכותבים ימים, אפשר גם להשוות בין דגמים ולבדוק אם ההחלטה עדיין נכונה אחרי שינוי במחיר או בביקוש.
לבסוף, כדאי לבדוק את ההחלטה אחרי כל אירוע חריג. איחור של שבוע, בדיקה שנכשלה, או שינוי בנמל — כל אלה משנים את הפיזור, ולכן צריכים לעדכן את מלאי הביטחון. Bullwhip effect מתאר איך שינוי קטן בקצה אחד של השרשרת מתגדל בקצה השני, ודווקא כאן הוא רלוונטי: הזמנה גדולה מדי כדי לפתור איחור אחד, יוצרת עודף שנשאר חודשים. [Christopher, 2016] מדגיש שהשרשרת נמדדת ביכולת להגיב, לא רק בעלות ליחידה.
דירוג פנימי לפי ניסיון עם איחורים, לא מדד רשמי ולא נתון סטטיסטי.
דירוג פנימי לפי ניסיון עם איחורים, לא מדד רשמי ולא נתון סטטיסטי.
נוהל עבודה פנימי; ראו [Christopher, 2016].
שאלות נפוצות
למה מספר אחד של זמן אספקה אינו מספיק?
כי הוא מרכז שישה שלבים שונים: ייצור, בדיקה, עמילות, הפלגה, פריקה ושחרור. רק שניים מהם נשלטים בדרך כלל על ידי המפעל.
מה חשוב יותר, ממוצע או פיזור?
פיזור. שלב יציב בן עשרה ימים ושלב שנע בין חמישה לחמישה עשר נראים זהים בממוצע, אבל השני דורש מלאי ביטחון גדול בהרבה.
איך מחשבים נקודת הזמנה מחדש?
מכפילים קצב מכירה יומי בזמן אספקה צפוי, ומוסיפים מלאי ביטחון. מחשבים לכל דגם בנפרד, ובודקים אחת לחודש.
מה ההבדל בין מלאי ביטחון למלאי עונתי?
מלאי ביטחון מכסה אי ודאות באספקה. מלאי עונתי מכסה עלייה צפויה בביקוש. עירוב ביניהם יוצר עודף בתקופה הלא נכונה.
איך מבטאים את ההחלטה בצורה שניתן לבדוק?
בימים, לא באחוזים. "שבעה ימי ביטחון לדגם הזה" הוא משפט שאפשר לבדוק ולשנות אחרי אירוע חריג.
מקורות והפניות
על פי הערך «Lead time» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Safety stock» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Bullwhip effect» בוויקיפדיה.
Christopher, M. Logistics and Supply Chain Management. Pearson, 2016. — [Christopher, 2016]
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.