ים או אוויר: מה באמת קובע את שיטת השילוח
התשובה הקצרה
שאלת השילוח נשאלת לעתים קרובות כאילו הייתה שאלה של מחיר: כמה עולה קובייה בים וכמה באוויר. אבל יבואן בישראל יודע שההחלטה נקבעת במקום אחר לגמרי — בעלות של יום מדף ריק. אם המוצר נגמר מוקדם, אם השקה מתעכבת, או אם לקוח מחכה לתוספת, אז ההפרש במחיר ההובלה הופך לזול לפתע. מצד שני, אין סיבה לשלם על אוויר כשהמלאי מספיק והלוח גמיש. לכן בוחנים תחילה את עלות האיחור, ואחר כך את עלות ההובלה. הסדר הזה הופך את ההחלטה משיקול תחבורתי לשיקול מסחרי.
לחשב קודם את מחיר האיחור
השאלה הראשונה אינה כמה עולה ההובלה, אלא כמה עולה חוסר ההובלה. אם המדף נשאר ריק עשרה ימים, כמה מכירות אבדו? אם הלקוח קיבל תאריך התחייבות, מה קורה כשמתעכבים? ואם מדובר בהשקה, האם אפשר בכלל להזיז אותה? תשובות אלה נותנות מספר שמשווים אותו לתוספת מחיר האוויר. כשהוא גדול מהתוספת, אוויר אינו מותרות אלא ביטוח.
חשוב לא להחיל את הכלל על כל המשלוח. יש הזמנות שגם איחור של שבוע אינו מזיק, ויש הזמנות שיום אחד קריטי. לכן מגדירים כלל לפי סוג ההזמנה: הזמנה רגילה עם מלאי בטוח נשלחת בים, הזמנת השקה או תוספת דחופה נבחנת באוויר, ודגימות נשלחות באקספרס. הכלל כתוב מראש, כדי שלא כל מנהל מכירות יחליט מחדש בלחץ רגע. דוגמה לכלל כזה מופיעה בדף על מרווח זמן לפני שמגיעים לנמל.
הטעות הנפוצה היא להשוות רק תעריף. תעריף אוויר נראה גבוה, אבל אם הוא מונע החזרת סחורה, קנס על איחור, או איבוד לקוח, הוא משתלם. Lead time מגדיר את המושג, אבל את המחיר של יום איחור צריך לחשב בעסק שלך, לא מתוך מאמר. לכן שומרים טבלה פשוטה של עלות יום איחור לכל קו מוצר, ומעדכנים אותה מדי רבעון.
השוואה נכונה היא עלות נחיתה מלאה
גם כמחליטים על אוויר, צריך לדעת מה נכלל במחיר. תעריף אוויר בסיסי אינו כולל בדרך כלל טיפול בנמל, אחסון, תעודות, ביטוח, ומסירת קילוגרמים נטענים לפי נפח. מוצר קל אבל גדול יכול לעלות יותר ממוצר כבד וקטן, משום שמחשבים לפי משקל נטען ולא לפי משקל אמיתי. בים לעומת זאת יש עלויות קצה, אחסון מכולה ופער בין FCL ל־LCL. השוואה בלי אלה אינה השוואה.
הדרך הפרקטית היא גיליון אחד עם אותן שורות לשתי השיטות: הובלה, טיפול, אריזה נוספת, ביטוח, מכס ומס, אחסון זמני, והובלה פנימית עד המחסן. ממלאים אותו פעם אחת לכל נפח, ואז מסתכלים על ההפרש האמיתי. בדף על גיליון עלות נחיתה מפורטות השורות האלה, והוא משמש גם כשמשווים ספקים ולא רק שיטות הובלה.
כדאי לבקש מהמשלח הצעת מחיר מפורטת לפי סעיף, לא מספר אחד. הצעה שמנוסחת כ"הכל כלול" קשה לבדיקה, וגם קשה להשוואה מול הצעה אחרת. Incoterms קובע מי משלם על כל שלב, אבל לא מחליף שאלה מפורשת. כשמבקשים פירוט, מתגלים לעתים קרובות סעיפים שלא היו צפויים, כגון דמי נמל או המתנה לשחרור.
פיצול המשלוח הוא אפשרות שלישית
הבחירה אינה חייבת להיות הכל בים או הכל באוויר. פתרון מעשי הוא לשלוח את הכמות הנדרשת מיד באוויר, ואת שאר הכמות בים. כך מגנים על המדף או על ההשקה, ושומרים על עלות הובלה סבירה. זה נכון במיוחד כשיש פריטים עם תנועה מהירה לצד פריטים איטיים: אין סיבה לשלם אוויר על כל הקטלוג כדי להציל שני דגמים.
כדי שפיצול יעבוד, צריך לדעת מה הכמות המינימלית שחייבת להגיע בזמן, ומתי שאר הכמות יכולה להגיע בבטחה. מגדירים שתי נקודות: "כמות היום הראשון" ו"שאר ההזמנה". נכתב כך גם השאלה הבאה — איך מתעדים שני תאריכי הגעה שונים באותה הזמנה. התשובה היא שני מסמכים, או לפחות שתי שורות נפרדות בטבלת המעקב. לוח הזמנים המפורט מופיע בדף על מסמכי שחרור משלוח בישראל.
פיצול יוצר גם עבודה נוספת: שתי הזמנות, שתי עקבות, ושתי הזדמנויות לטעות במסמכים. לכן משתמשים בו רק כשהערך מסחרי ברור. [Christopher, 2016] מדבר על עיצוב רשת שמתאים את עצמה לדרישות השירות, וזה בדיוק הרעיון כאן: לא שיטה אחת לכל דבר, אלא שיטה לפי חשיבות יחסית. [Slack, 2015] מוסיף שה גמישות מתוכננת מראש זולה מגמישות מאולתרת.
מתי אוויר בכל זאת לא הפתרון
אוויר אינו פותר בעיה שהיא בעיה של מסמכים או של תכנון. אם המכולה עוכבה כי התעודה לא תואמת את הדגם, העברת המשלוח לאוויר לא תשנה את התעודה. אם המפרט עדיין לא אושר, אוויר פשוט יביא אליך מוצר שלא תוכל למכור. לכן לפני שמשנים שיטה, בודקים שהמוצר מוכן: מספר דגם אחד בכל המסמכים, תווית מאושרת, אריזה סופית, ותעודה תקינה.
יש גם מגבלות פיזיות: סוללות, חומרים נוזליים ומכשירים מסוימים נתונים לכללים שונים באוויר. משלוח שנראה דחוף עלול להיתקע דווקא בשל הגבלה כזו, ואז האיחור גדול מזה שהיה בים. מבקשים מהמשלח אישור מוקדם לפני שמתחייבים כלפי הלקוח. דוגמאות למקרים כאלה מופיעות בדף על קיצוץ בעלות משלוח הדגימות.
לסיכום, מחשבים את עלות האיחור, משווים עלות נחיתה מלאה, שוקלים פיצול, ובודקים שהמוצר באמת מוכן. ארבעת הצעדים האלה הופכים את "ים או אוויר" מהרגל לשיקול. Air freight ו־Container shipping מסבירים את שתי השיטות, אבל את ההחלטה מקבלים מהמספרים של העסק שלך.
דירוג פנימי לפי ניסיון ביבוא, לא מדד רשמי ולא נתון סטטיסטי.
דירוג פנימי לפי ניסיון ביבוא, לא מדד רשמי ולא נתון סטטיסטי.
נוהל עבודה פנימי; ראו [Christopher, 2016] ו-[Slack, 2015].
שאלות נפוצות
מה בודקים קודם כשבוחרים בין ים לאוויר?
את עלות יום האיחור. אם איחור עולה יותר מתוספת ההובלה באוויר, אוויר משתלם; אם אין סיכון כזה, אין סיבה לשלם עליו.
האם משקל האוויר נקבע לפי קילוגרמים בלבד?
לא. מחשבים משקל נטען, שכולל גם נפח. מוצר קל וגדול עלול לעלות יותר ממוצר כבד וקטן.
איך עובד פיצול המשלוח?
שולחים את הכמות הנדרשת מיד באוויר ואת השאר בים. צריך שני תאריכי הגעה ושתי שורות מעקב נפרדות.
האם אוויר פותר עיכוב בגלל תעודה?
לא. אם המסמך לא תואם את הדגם, גם אוויר לא ישנה אותו. קודם מסיימים את המסמכים, ואז בוחנים שיטה.
מה נכלל בעלות נחיתה מלאה?
הובלה, טיפול בנמל, אריזה נוספת, ביטוח, מכס ומס, אחסון זמני, והובלה פנימית עד המחסן.
מקורות והפניות
על פי הערך «Lead time» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Incoterms» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Air freight» בוויקיפדיה.
על פי הערך «Container shipping» בוויקיפדיה.
Christopher, M. Logistics and Supply Chain Management. Pearson, 2016. — [Christopher, 2016]
Slack, N. Operations Management. Pearson, 2015. — [Slack, 2015]
המשיכו מכאן
חמש נקודות כניסה לאותה החלטה: מה מגדירים, מה בודקים, ומה חותמים.
רוצים להתחיל?
שלחו לנו את הדרישה, ונחזיר דף נתונים וקריטריוני קבלה למדגם לפני שמדברים על מחיר.